איגרת שבעים ושמונה אל מעלת כבוד האדון אציל הרוח והמלומד מאוד, הנריקוס או־דנבורג

מאת ב . ד . ש . [ תשובה לאיגרת הקודמת ] אדוני הנעלה , באמרי באיגרתי הקודמת , שאין אנו במחילה , משום שאנו נתונים בידי אלוהים כחומר ביד היוצר , התכוונתי שהדבר יובן במשמע זה , שאין איש יכול לטעון על אלוהים , שנתן לו טבע חלש או דעת חסרת כוח . שהרי זו טענה בטלה , בלי שחר , כאילו רצה המעגל לקבול שאלוהים לא נתן לו את סגולות הכדור , או הילד , המתענה מאבן שלפוחית , שאלוהים לא נתן לו גוף בריא . כיוצא בכך אין אדם חלוש דעת רשאי להתאונן , שאלוהים מנע ממנו את חוזק הרוח ואת הכרת אלוהים האמי תית ונתן לו טבע חלש כל כך עד שאין בכוחו לכבוש את תאוותיו או למעטן כדי מתינות . כי לטבעו של כל נמצא שייך רק מה שיוצא בהכרח מן הסיבה הנתונה של אותו נמצא . אבל מי שאינו רוצה לסתור את הניסיון ואת השכל אינו יכול להכחיש , שלטבע כל אדם ואדם אינו שייך חוזק הרוח , וכשם שאין בריאות הגוף מסורה בידינו , כך אין גם בריאות הנפש מסורה בידינו . אולם אתה עומד על דעתך וטוען , שאם בני האדם חוטאים מהכרח טבעם , ראוי למחול להם . אבל אין אתה מבאר , מה אתה מסיק מכאן , אם רצונך ללמוד מכאן , שאין אלוהים רשאי לכעוס עליהם או שהם ראויים באמת...  To the book