איגרת שבעים ושבע אל מעלת כבוד ב. ד. ש.

מאת הנריקום אולדנבורג ev ngdrTeiv [ תשובה לאיגרת שבעים וחמש ] קלעת למטרה גופה , כשתפסת , כי הטעם לםירובי , שאותו כורח גורלי של כל המע שים והנמצאות יפורסם ברבים , הוא החשש שמא יקופח על ידי כך קיום המידות הטובות , ותגמולים והעונשים ייחשבו לאין . הצעותיך בעניין זה שבאיגרתך האחרונה , דומה עלי , עדיין אינן מיישבות את השאלה ואין בהן כדי להרגיע את רוח האדם . שכן אם אנו' בני האדם , נתונים בידי אלוהים בכל מעשינו , כמוסריים בטבעיים , כחומר ביד היוצר , מה רשות יש כאן , אני שואל , להאשים אחד מאתנו על שום שעשה מעשה באופן זה או אחר , שהרי אי אפשר היד . לו מכול וכול לנהוג אחרת ? כלום אין אנו , כולנו כאחד , רשאים להשיב ולקרוא לאלוהים י גורלך שאינו בשינוי וכל יכולתך שאין לפניה מעצור כפו עלינו לעשות כן , ולא יכולנו לעשות אחרת ! על כן מדוע ובאיזו רשות אתה מוסר אותנו בידי דינים קשים , שאנו בשום אופן לא יכולנו להימלט מהם בראותנו שאתה פועל הכול ונוהג הכול על ידי ההכרח העליון עלפי רצונך ונחת רוחך ? אם אתה אומר , שבני אדם אינם במחילה בפני אלוהים מטעם זה בלבד , שהם בידיו לחלוטין , אני יכול להפוך טענה זו כולה ...  To the book