איגרת שבעים וארבע אל מעלת כבוד האדון המהולל והמלומד מאוד, ב. ד. ש.

מאת הנריקוס א 1 לדנבורג [ תשובה לאיגרת הקודמת ] רוב שלומות , מכיוון שאתה מאשים אותי , כנראה , בקיצור נמרץ מדי , אגולל מעלי אשמה זו הפעם על ידי אריכות יתירה . ציפית , כמו שאני רואה מכותלי איגרתו , שאלך ואמנה את כל הדעות בכתביך , המסכנות , על פי דעת הקוראים שלך , את קיומן של המידות הדתיות . אגיד לך מה הוא הדבר הגורם להם בעיקר מגינת לב ומורת רוח גדולה ביותר . אתה דומה עליהם כמי שדבק בדבר ההכרח הגורלי של כל הנמצאות והמע שים ! והנה הם אומרים , שאם מסכימים על דבר זה ומאשרים אותו , ניתק הלוז שבשדרתם של כל החוקים' של כל המידות והדת , וכל הגמולים והעונשים בטלים ומבוטלים . הם סבורים , שכל שהוא בכפייה או כרוך בכורח , הוא גם במחילה ובצידוק , ועל כן , הם חושבים , שיימחל לכל אדם כשיעמוד נוכח פני אלוהים . שכן אם אנו נדחפים על ידי גזירת הגורל , וכל הדברים מתגלגלים בדרך ודאית , שאין לסור ממנה , מכוחה של יד קשה וחזקה , אי אפשר להם להכיר ולראות היכן כאן מקומם של החטא והעונשים . קשה מאוד לומר באיזה איזמל ניתן לחתוך ולהתיר פקעת של קשר זה . נכספה נפשי לדעת ולשמוע איזה סיוע תוכל אתה להציע בעניין זה . אשר לד...  To the book