איגרת שבעים ושתיים אל מעלת כבוד האדון המלומד ובעל־הניסיון ג. ה. שולר

מאת ב . ד . ש . [ תשובה לאיגרת שבעים ] אדוני רב הניסיון בחכמה המעשית , ידיד מכובד מאוד' היה לי נעים מאוד ללמוד מאיגרתך שהגיעה היום , שאתה בריא ושלם ושטשירנהאוס שלנו עשה את דרכו בשלום לצרפת . בשיחותיו עלי עם הויגנס נהג על פי דעתי בחכמה רבה . יתר על כן , שמח אני שמחה רבה , שמצא תנאים נוחים כל כך להשגת התכלית , שהעמיד לנגד עיניו . אבל מה שמצא במושכל ראשון ד , חלק א , שהוא כאילו סותר את משפט ה בחלק ב , אינו נראה לי . שכן במשפט זה נקבע , כי הישות לכשעצמה של כל אידיאה יש לה סיבה באלוהים , כשבוחנים אותו בחינת דבר חושב , ואילו במושכל הראשון הנזכר נקבע' שהכרת התולדה או האידיאה של התולדה תלויה בהכרת הסיבה או באידיאה של הסיבה . אבל אני מודה על האמת , שאיני יורד לסוף הכוונה של איגרתך בעניין הזה במידה מספקת , ואני מאמין שבאיגרתך שלך או במקור עצמו נפלה איזו טעות מחמת מהירות הקולמוס . שכן אתה כותב , כי במשפט ה נאמר , שהאובייקטים של האידיאות הם הסיבה הפועלת של האידיאות , בעוד שבאמת מכחיש המשפט את הדבר הזה עצמו במפורש . מכאן , עולה על דעתי עכשיו , באה כל המבוכה , ועל כן עמל שווא יהיה לפי שעה כל ניסיון...  To the book