איגרת שישים וארבע אל מעלת כבוד המלומד ואיש־המעשה, ג. ה. שולר

מאת ב . ד . ש . אדוני החכם ואיש המעשה , אני שמח , שסוף מוף ניתנה לך שעת הכושר להרחיב את דעתי באיגרת מעשה ידיך , שהיא לי תמיד לרצון , ואני מבקשך לעשות כן לעתים קרובות יותר . והריני בא להתיר את ספקותיו . בעניין הראשון אני אומר , שנפש האדם יכולה לתפוס בהכרתה רק מה שכולל בתוכו אידיאה של גוף נמצא בפועל , או מה שניתן להסיק מתוך אידיאה זו . כי כוחו של כל דבר מוגדר רק על ידי מהותו בלבד ( עלפי משפט ז , חלק ג של תורת המידות ) ואילו מהותה של הנפש ( על פי משפט יג , חלק ב ) יסודה בכך בלבד , שהיא האידיאה של גוף הנמצא בפועל , ולפיכך תופס כוח השגתה של הנפש רק את התחום הכולל אידיאה זו של הגוף , או את היוצא ממנה . אבל אידיאה זו של הגוף אינה כוללת בתוכה ואינה מביעה שום תוארים אחרים של אלוהים , חוץ מן ההתפשטות והמחשבה . כי הדבר המושג על ידי האידיאה , כלומר — הגוף , סיבתו באלוהים ( על פי מושכלות ראשונים ו , חלק א , ( כשבוחנים אותו מבחינת תואר ההתפשטות . ולהלן , אידיאה זו , בבחינת היותה אופן של המחשבה' סיבתה גם כן באלוהים ( על פי אותו משפט , ( בבחינת היותו של זה דבר חושב , ולא בבחינת שום תואר אחר . ולפיכך כ...  To the book