איגרת שישים ושלוש אל מעלת כבוד הפילוסוף המצוין, החריף והבקיא, ב. ד. ש.

מאת ג . ה . שולר אדון רב המעלה והמכובד מאוד , ראוי הייתי שאסמיק מבושה על שום שתיקתי הארו כה , שנתמשכה עד עכשיו , שבגללה אפשר היה להאשימני בכפיית טובה , כאילו הייתי משלם רעה תחת הטובה והחסד , שהואלת להראותני , ולא בזכות מעשי ! אלמלא לא הייתי מהרהר בלבי , שאהבת הבריות הנדיבה שלך נוטה למחול יותר מלהאשים , ואלמלא לא ידעתי , שלטובתם המשותפת של ידידיך היא מזרזת אותך להיפנות בכובד הראש , והעומד להפריע לך בהם ללא סיבה מספקת גורם לטובה זו נזק ועוול . שתקתי על שום טעם זה ונחה דעתי לשמוע בינתיים על שלומך הטוב מפי ידידים . אבל באיגרת זו רצוני להודיעך עכשיו , כי ידידנו , האציל רם"המעלה , האדון דה טשירנהאוס , עדיין יושב באנגליה , וכמונו הוא נהנה מבריאות טובה ובאיגרותיו ( ששלח לי ) ביקש אותי זה שלוש פעמים למסור לך' אדוני , פריסות שלום , בכבוד ובהכנעה , כראוי . הוא חזר וביקש אותי להציע לפניך את הספיקות הבאים להלן , וגם לבקש ממך , שתואיל להתירם ולהשיב עליהם את התשובה הרצויה . ואלה הם ] אם תואיל אדוניי , להוכיח לנו בלא ספק על ידי מופת חותך במישרים , ולא על ידי היקש עד לבלתי האפשרי , שאין אנו יכולים להכ...  To the book