איגרת ארבעים ושלוש למעלת כביד האדון רב־החכמה ורב־התהילה, יעקב אויסטנס

מאת ב . ד . ש . אדוני הגדול בחכמה , אתה תמיה בלא ספק , שהשהיתי אותך ממתין זמן מרובה כלבך . אבל כמעט שלא יכולתי לגמור בדעתי להשיב על הקונטרס של אותו איש , שהואלת לשלוח אלי , וגם עכשיו איני עושה כן אלא מטעם זה בלבד , שהבטחתי לך להשיב . ובאמת' כדי להניח גם את דעתי , עד היכן שידי מגעת , אפטור את עצמי מן החובה בדברים מעטים ככל האפשר , ובקיצור אראה , כיצד פירש זה את כוונתי על דרך השיבוש , ולא קל לומר , אם מחמת זדון לב או מחמת חסרון דעת . אבל עכשיו — לגופו של העניין . בתחילה הוא אומר : 'לאיזה עם הוא שייר ובאילו אורחות חיים הוא הולך , איני יודע , וגם אין לי שום עניין לדעת . ' אמנם אילו ידע דבר זה' לא היה מכניס ללבו באותה קלות את הדעה , שאני מלמד אתיאיזם . הלא האתיאיסטים משתוקקים בדרך כלל למעלות כבוד ולאוצרות עושר יתר על המידה , ואילו אני בזתי תמיד לכל אלה , כמו שיודעים כל המכירים אותי . כן הוא מוסיף להלן , כדי לסלול לו דרך למחוז חפצו , שאיני מבעלי המוחות הטפשים , ובכך הוא רוצה לעורר ביתר קלות את האמונה , שבערמה , בגניבת הדעת ובכוונה רעה השמעתי את דברי למען עניין הדיאיסטים , הגרוע שבגרועים . כב...  To the book