איגרת עשרים ושתיים לאדון המכובד מאוד ב. ד. ש.

מאת ג . דה בליינברג אדוני וידידי היקר , קיבלתי בזמנו את איגרתך מן ה 28 ביאנואר ; עיסוקים אחרים שמחוץ לעיונים בלימודים מנעו אותי מלהשיב לך עליה ביתר זריזות . גם לא ידעתי כיצד עלי לתופסה , כי היא מלאה תוכחות עוקצות . והרי באיגרתך הראשונה , מן ה 5 ביאנואד , הצעת לי את ידידותך בלב שלם , וגם הוספת את הבטחתך שלא רק הדברים שכתבתי אז , אלא כל הדברים , שאני עתיד לכתוב , ינעמו לך מאוד . אפילו עוררת אותי בידידות להציע לפניך את טענותי בגילוי לב , כמו שעשיתי באמת באיגרתי מן ה 16 ביאנואר , אפשר בהרחבה יתירה במקצת . ציפיתי אפוא לתשובה של ידידות , מלמדת להועיל ומכוונת יפה להזמנתך ולהבטחתך . אולם תחתיה קיבלתי היפוכה , תשובה שאין ריח הידידות עולה ממנה בשום אופן . שאין המופתים , אפילו הם החותכים ביותר , כוחם יפה בעיני , שאיני משיג את כוונתו של קארטםיוס , שאני מחליף יותר מדי דברים רוחניים בדברים גשמיים וכיוצאים באלה , עד כדי כך ששוב אין אנו יכולים להשכיל זה את זה באיגרות . על כך אני עונה לך בכל הידידות , שאני מאמין אמונה חזקה , שבדברים הנדונים כאן אתה מבין יותר ממני , משום שאתה מורגל יותר להבחין בין דב...  To the book