איגרת שתים־עשרה למעלת כבוד החכם ואיש המעשה האדון לודביק מאיר דוקטור לפילוסופיה ודוקטור לרפואה

מאת ב . ד . ש . ידיד יחיד ומיוחד , קיבלתי את שתי איגרותיך , את הראשונה מן ה 11 ביאנואר , שמסר לי הידיד נ . נ ,. ואת האחרונה , מן ה 26 במארס , שנשלחה אלי מלייךן' ואיני יודע על ידי מי מידידינו . שתיהן נעמו לי מאוד , בייחוד משום שלמדתי מהן , שהכול אצלך על הצד הטוב ביותר ושאתה פוקד אותי בזכרונך לעתים קרובות , זאת ועוד : רצוני יי הודות לד הודייה מרובה , ביאות , על העין הטובה ועל הכבוד , שאתה נוהג בי כל הימים , וגם לבקשך שתהיה סמוך ובטוח , שאני מסור לך לא פחות , כפי שאנסה להוכיח בשעת הכושר הראשונה עד היכן שכוחותי החלשים מגיעים . וכדי להתחיל בכך , רצוני להשתדל להשיב לך על השאלות שהצעת במכתבך . אתה מבקש אותי אפוא למסור לך מה שהעליתי במחשבתי על האינסוף , ובנפש חפצה אעשה בן . השאלה בדבר האינסוף היתה כל הימים קשה ביותר בעיני הכול , גדולה מזו — בלא פתרון , משום טעם זה שלא הבחינו בין מה שהוא אינסופי בגזירת טבעו , או בגזירת הגדרתו , ובין מה שאין לו שום גבולות , אבל לא מכוח מהותו עצמו , אלא מכוח סיבתו בלבד . ועוד : מפני שלא הבחינו בין מה שכונה אינסופי , כי אין לו שום גבולות , ובין מה שחלקיו , אף ע...  To the book