איגרת אחת־עשרה אל האדון הנכבד מאוד, ב. ד. ש.

מאת הנריקוס אולדנבורג ןתשובה לאיגרת השישית ] אישי המצוין , ידיד נפש יקר , אמנם יכולני להביא סיבות רבות , כרי להצדיק בפניך את שתיקתי הממושכת , אבל אעמיד אותך על השתיים העיקריות , והן מחלתו של אדם המעלה , אדון בויל , ורוב טרדות עיסוקי . זו עיכבה את בויל להשיב ביתר זרי זות על הערותיך טענותיך בעניין הניתרון , ואלה הפליגו את דעתי במשך חדשים רבים , כדי כך שכמעט לא הייתי אדון לעצמי , ועל כן לא יכולתי לקיים את החובה , שהתחייבתי עליה בפניך במפורש . שמח אני , ששני המכשולים האלה מסולקים עכשיו ( לפחות לזמן מה , ( ושוב ניתנה הרשות בידי לבוא במשא ומתן עם ידיד חשוב כמוך . אני עושה כן כיום בשמחת נפש רבה . גמרתי בדעתי , שממנה לא אזוז , לש קוד על כל האופנים ( אם ירצה העליון ' ( שחליפת המכתבים המדעית שלנו שוב לא תיפסק לזמן ארוך . אבל קודם שאתחיל בעניינים הנידונים שבינינו לבין עצמנו , אני רוצה לסלק מעלי מה שיש לי לומר לך בשמו של אדון ב 1 יל . בחביבות המיוחדת לו קיבל את הערותיך למאמרו הכימי הפיסיקאלי והוא מביע לך את תודתו על דברי ביקורתך . בינתיים הוא רוצה להזכיר לך' שכוונתו לא היתר . להציע ניתוח פילוסופ...  To the book