קורינה שואף קשה לאתר תרבות המסוגלת לזהות במדויק את המועד שהחל להתפתח בה תאטרון ייחודי משלה , ועוד יותר מכך קשה לספק מידע נרחב דיו שיאפשר לעמוד על התהליך החברתי שהביא להולדתו . עיון בתולדותיהם של התאטרון היהודי ( היידי ) ושל זה העברי - שנולדו יש מאין , בזה אחר זה , בשלהי המאה ה , 19 בתרבות אנטי תאטרונית במהותה - מספק הזדמנות ייחודית לעמוד על התהליכים המביאים להיווצרותו של תאטרון בחברה מסוימת ובתרבות מסוימת . תאטרון ויהדות הם מעיקרם שני הפכים , והסיבות לכך נעוצות עמוק בתודעה הקולקטיבית של העם היהודי ושל התרבות היהודית . גם בעת החדשה , עם ראשית היווצרותה של תרבות יהודית ועברית חילונית , מצאה הדרמה את ביטויה בראש ובראשונה בז'אנר הספרותי ולא בפרקטיקה . רק בשלהי המאה ה 19 החל להתפתח לראשונה גם תאטרון יהודי מבצע ואף לתפוס בה מקום נכבד יותר ויותר מבחינה חברתית ותרבותית . בתוך זמן קצר הפך התאטרון אמצעי יעיל להתגבשותה של חברה יהודית עברית חילונית חדשה וקיבל לגיטימציה בעיקר בזכות הפוטנציאל החברתי שלו ובזכות יכולתו לשמש אמצעי חינוכי והסברתי . עם זאת , חשוב לציין כי תהליכים אלה היו נחלת יהדות איר...
To the book