|
|
זהו מודל סביבתי אשר נכנס לשימוש לראשונה על ידי הארכיטקט וולטר סטאהל בסוף שנות השמונים . לשיטתו , התעשייה המודרנית עובדת בצורה חד כיוונית , המכונה : Cradle to Grave מוצרים מיוצרים תוך שימוש במשאבים מתכלים ובתהליכים מזהמים , בפס ייצור של דגמים אחידים , ללא התאמה אישית למשתמש או לצרכיו וללא כל התייחסות לשימור מגוון טבעי ותרבותי . לאחר השימוש הופכים המוצרים לחסרי תועלת ומסיימים כפסולת , מושג שאינו קיים כלל בטבע , מכיוון ששם אין אנרגיה שהולכת לאיבוד , והפסולת של האחד היא המזון של האחר . בתעשייה , 75 % מהאנרגיה הנצרכת משמשת ליצירת חומרי גלם בסיסיים , בעוד ש 25 % בלבד משמשים ליצירת המוצר עצמו מחומרי הגלם . מבחינת כוח אדם , היחס הוא הפוך . מרבית כוח האדם הנדרש הוא לשלב יצירת המוצר מחומרי הגלם , ועבודת הפקת חומרי הגלם עצמם נעשית בעיקר על ידי מכונות . אם יותר אנשים ועסקים יבחרו לתקן ולהאריך את חייהם של המוצרים הקיימים במקום לרכוש חדשים , התוצאה תהיה פחות שימוש באנרגיה ובמשאבים ויותר מקומות עבודה לאנשים . במודל , Cradle to Cradle הרעיון הוא להחזיר את המוצר בסיום השימוש למצב שבו יוכל לשמש כבסיס ...
To the book |
|
|