"לה פרי"

לידידי , ז'ראר דה נרול , בקהיר . מאוד רוצה הייתי , ז'ראר יקירי , להצטרף אליך בקהיר , כפי שהבטחתי לך ; הן בנקל תאמין עד כמה הייתי מבכר לטייל איתך על גדות הנילוס , בגני השוברה , או לטפס על גבעת המוקטאם , שנוף כה מרהיב נשקף ממנה , במקום למרק את סוליות מגפי על מיני זפת ואספלט המשתרעים מרחוב גראנז' באטלייר עד לרחוב דה מון בלאן , אך מיהו האיש העושה כרצונו , מלבדך , אולי ? כמו דון סזאר דה בזאן , אתה רואה נשים צהובות , שחורות , כחולות , ירוקות ; אתה רואה את האנפות והחולדות של פרעה , ברנש בר מזל ! ואילו אני לא עזבתי את פריז , אלף דאגות עמדו בדרכי ; תמיד קשור לרגלי איזה חוט בלתי נראה המורגש רק ברגע שמבקשים להמריא ; שלא לדבר על טור הביקורת , חבית דנאידות שאל תוכה יש לצקת מדי שבוע כד של פרוזה , והדף שאותו יש לסיים , והדף שאותו יש להתחיל , והתקווה הנכזבת מדי יום , וכל הדאגות החביבות שמהן עשויים החיים . בסופו של דבר נשארתי אפוא , ומבלי יכולת לנסוע בעקבותיך , הקמתי לעצמי מעין מזרח וקהיר ברחוב לה פלטייה , באקדמיה למוזיקה ולמחול , מרחק עשר דקות הליכה מביתי . לא תמיד אנו שייכים לארץ בה נולדנו , ולפיכך א...  To the book