אדם לאדם — בודד?

המחשבה הליברלית מיוסדת על אתוס האדם האוטונומי . אתוס זה חותר לצמצום גבולות האחריות האישית . הוא מייצר גבולות , בונה חומות סביב מרחב החיים הפרטיים , חומות המאפשרות לאדם לתפקד כ"חי נושא את עצמו" — בלא זיקה לאחר . הליברליות עלולה להוליך לראייה אטומיסטית של הקיום האנושי : אדם לאדם — בודד . מערכות חוק ותרבות בעולם המודרני העצימו את החירות השלילית של האדם . הן קידשו את הזכות של כל אדם שעולמו הפרטי לא יינגע על ידי זולתו . כך , כידוע , מגילת זכויות האדם בונה עולם ליברלי שבו אין חובות על הפרט , הוא פטור מאחריות ככל שהוא פטור מאשמה . חובתו היחידה של אזרח מדינה ליברלית , על פי חוקיה , היא שלא להזיק לזולת . רק במקרים קיצוניים — שבהם הזולת הוא בן מעגל קרוב וחסר אונים ( דוגמת ילדים או בן חסות ) — נדרש אדם לצאת מגדרו , על פי מצוות החוק , למען זולתו . אך ככלל , האדם האוטונומי פטור מעונשה של האחריות במרחבים ה ( כמעט ) אין סופיים של הקיום האנושי שבהם המדינה איננה מטפלת . מנגד , בעבור האדם הסולידרי , מרחבים אלו אינם סמויים מהעין ; אדרבה , הם ביתו . מה טיבה של הסולידריות ? אפשר להבחין בין שתי תאוריות על ...  To the book