רקוויאם לציונות הדתית — עדות אבי שגיא

בעיני רבים מבוגרי התנועה , סיפורה של בני עקיבא והתמורות שחלו בה משלבים הן כאב וצער והן געגוע עמוק למה שהיה וחלף . אני מבקש לבחון את התמורות שעברה בני עקיבא מבעד לסיפורי האישי כבוגר התנועה מצד אחד וכאיש מחקר מצד אחר . חברותי בתנועת בני עקיבא לא היתה עוד פרק בין פרקי חיי . בבני עקיבא עוצבה אישיותי , ובה קלטתי את ערכי היסוד שמלווים אותי מאז ועד היום . אני מוצא עצמי מנמק רבות מההכרעות שאני מקבל בנימוקים הלקוחים מבית הגנזים של ליבת התנועה ; זר לא יבינם , אבל כשאני פוגש חבר או חברה שהיו חברים בתנועה כמוני ומדבר אתם על ההכרעות האלה , המבט בעיניהם נדלק שוב : היינו שם , ואנחנו נושאים בתוכנו מערך ערכים נדיר ומיוחד שכולנו שותפים לו . לא רק אני צמחתי בבני עקיבא : אני דור שני לאנשי התנועה , ואף ילדי המשיכו במסורת זאת . יתר על כן , שנים ארוכות שימשתי בעמדות הדרכה והנהגה . תנועה זו היתה לי בית ומחוז חפץ . ואולם זה זמן רב שאני מרגיש שבני עקיבא של ילדי אינה בני עקיבא שלי ; השם " בני עקיבא" הוא שם משותף המציין תנועות נוער שונות לחלוטין זו מזו . אני מתקשה למצוא קשר בין בני עקיבא שבה גדלתי לבני עקיבא שבהו...  To the book