ארץ ישראל קודמת למצוות?

הקהילה הציונית הדתית נמצאת בעין הסערה הישראלית זה שנות דור . בשני מאורעות מרכזיים בחיינו הלאומיים בעבר הקרוב — רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ויישום תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף — היא ניצבה כנאשמת בראשון וכמאשימה בשני . בעבר היתה התמונה שונה : הציונות הדתית תפקדה כקהילה רגועה , נחבאת אל הכלים ושואפת לקונסנסוס . כיצד הפך שחקן המשנה לדמות מרכזית בתמונה הקבוצתית שלנו ובמאורעות הטראומטיים שאנו חווים ? מדוע מי שהלך בצל הפך להיות מטיל צל , שאור מתסיס של העיסה הישראלית ? הציונות הדתית חתרה תמיד להשתתף בכל הווייתו של המפעל הציוני . בתחילה נתקלה שאיפה זו במשיכת כתף של הציונות החילונית : הדתיים לוהקו כמשגיחי כשרות במטבח הממלכתיות הישראלית . נציגיהם התנאו במשרות של שר הדתות , שר הסעד ושר הדואר . ימים רחוקים אלה חלפו עברו : בני הציונות הדתית ובנותיה שזורים ברקמת החיים , ומשתלבים בעשייה בכל חדרי הבית הישראלי . כיפה סרוגה או שביס על קודקודם של חתן פרס נובל , אליל זמר , אלוף פיקוד , מנהל בית חולים , מנכ"ל רשות שנייה או פרקליטה בכירה אינם מעוררים תשומת לב מיוחדת . ואולם קיים גם צד אחר , הפוך , ביחסה של הצי...  To the book