דת, ארץ, מדינה — על הפער שבין ההלכה ובין החיים

מבוא האם האדם יכול להיות בן חורין רק במחיר מותו של אלוהים ? בעידן המודרני סברו , בעקבות ניטשה , שהדת עומדת בניגוד לחירות האדם . לא עוד . אלוהים חזר לבימת ההיסטוריה במאה העשרים ואחת — הדת היא כוח מרכזי במרחב הציבורי במערב כולו — בלי שדחק משם את האדם . הדת חזרה להיות מקור משמעות מרכזי בעבור בני הדור . למאמינים היא מספקת עולם ערכי מלא ; לשאינם מאמינים היא עשויה לספק תמונת עולם אפשרית אחרת שתעשיר אותם , ומולה הם יכולים לבקר את חייהם . הדת היא בלא ספק " אחר משמעותי" ביותר בעבור חילונים , והדו שיח עמה חשוב לאו דווקא בשל נימוקים דתיים . במדינת ישראל לדת גם תפקיד חשוב בעיצוב חיי האומה והמרחב הציבורי . הדת איננה מופרדת מהמדינה , אלא בלולה בה היטב . הקולקטיב היהודי מוגדר באמצעותה , המשפחה מוכרת על פי הנורמה הדתית , היום השביעי איננו יום חילוני רגיל וכיוצא באלה . חשיבותה הגוברת של הדת מציבה אתגר לאישי דת . היה אפשר לצפות שהם ישמשו מתווכים בין מציאות החיים המורכבת ובין מטען הערכים הדתי . היה סביר להניח שהם לא יתבצרו מאחורי סורג ובריח בתוך עולמם הדתי , ויחפצו להיות גורם מוביל בשיח ישראלי חדש הניזון...  To the book