עמלק, עמיר ושאר דמונים

במסורת ישראל עמלק הוא דמון , רע מוחלט שאיננו ניתן לרהביליטציה . הטקסט המקראי מכריז על מלחמת נצח מטפיזית בו : "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר " . שאול המלך מצווה לממש אותה : " לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו , ולא תחמל עליו ; והמתה מאיש עד אשה , מעלל ועד יונק , משור ועד שה , מגמל ועד חמור " . ( שמואל א טו ג . ( גם היהודים בשושן הבירה אינם מסתפקים בהרג המן . מאחר שהמן הוא מזרע עמלק , נגזר דינם של זרש אשתו ושל עשרת בניו לתלייה . ואולם המסורת שלנו איננה מסתפקת בהכרעות שהתחוללו אי שם בעמקי ההיסטוריה המקראית . דור אחר דור , שנה אחר שנה , מוזכרת החובה למחות את עמלק בחגיגיות טקסית , קבל עם ועדה . אנו מצווים לקרוא בספר התורה , במניין , קרוב למאתיים פעמים בשנה . ואולם רק במועד אחד ובנוגע לפרשייה אחת חובת הקריאה היא מצווה מן התורה . שלא כצפוי , המועד איננו ראש השנה , יום כיפור או פסח , והפרשייה הנבחרת איננה עוסקת בסיפורי היסוד המיתיים — בריאת העולם , יציאת מצרים או מתן תורה . לא מדובר בטקסטים היהודיים הקלסיים ביותר — פרשיית "שמע ישראל" או עשרת הדיברות . אירוע השיא במחזור הקריאה השנת...  To the book