ה"אחר" — בלילה כל הפרות שחורות

מבוא הריבוי והגיוון הישראליים היו יכולים לשמש בבחינת " עושר שמור לבעליו לטובתו . " בתנאי ריבוי היה אפשר לחיות חיים מלאים יותר — ללמוד מהאחר , לחוות את המציאות גם דרך משקפיו של הזולת , לגבש תודעה פלורליסטית וכיוצא באלה . נוכחותו של האחר בחיינו היתה יכולה להנהיר לנו את עצמנו . באמצעות האחר היה אפשר להבין את הייחוד של ה"אני . " ואולם דומה שקהילות שונות בחברה הישראלית רואות באחרות איום על עולמן . בשער זה נתאר את משוואת האיומים ההדדיים שבתוכה מתנהלת סגת הקיום הישראלי וננתח אותה . שיאה של משוואה זו הוא דימוי האחר לדמון . המאמרים הראשונים בשער זה מציגים את תבניות היסוד של היחס אל האחר . שאר המאמרים מיישמים תבניות אלו בהקשר לקבוצת המיעוט המשמעותית ביותר בישראל — ערביי ישראל . להערכתנו , שלילת האחר מקורה , בין השאר , בחוסר ביטחון עצמי של הקהילות השונות . אנו מבקשים להציע סוג אחר של שיחה , המיוסדת על פתיחות כלפי האחר .  To the book