על חזון בחברה הישראלית

איננו מדינת מופת — יוכיחו זאת בתי התמחוי המלאים והגרף המיתמר של מספר העניים בישראל . איננו חברה נאורה — מצב זכויות האדם בישראל גרוע גם בעיני מי שאיננו מאמין לדו"חות של " אמנסטי . " איננו מדינה " נורמלית" — מניעים אותנו צווים היסטוריים , מיתוסים ואתוסים דתיים ותודעת בידול מתמדת . נוצר פער בין תדמיתנו העצמית , שנוצקה בעשורים הראשונים לקיום המדינה , ובין חוויית הקיום הישראלית הממשית . דומה שהרוח שנפחה במפרשי הישראליות בראשיתה , שככה . סביר לצפות שעם מות האידאות הגדולות יופנה עורק החיים אל מימוש חזונות ראליים , קשובים למציאות ודרוכים לעולם המעשה . העומס האדיר על שולחנה של החברה הישראלית אמור להיות זרז לעיצוב של סדר יום לאומי , הבנוי על אדנים של מחשבה ארוכת טווח , המבקשת את המעבר מהיום אל המחר . בניגוד למשיחיות לסוגיה , המבקשת פתרון קסם המדלג על קשיי יום קטנות , אנו זקוקים לחזונות מעשיים הנשענים על ההווה — הקיים , לא המדומיין — כדי להגיע אל עתיד מתוכנן . חזון ראלי יכול להיות גדול , מצויר בתנופות מכחול עזות , אך מבטו חייב להיות כפול פנים : אל מגבלות ההווה ואל עתיד אפשרי . ואולם בעשור השישי ל...  To the book