|
|
ב ראשית ימי עבודתי על מדידת חוויות , צפיתי באופרה של ורדי " לה טרוויאטה . " האופרה , הנודעת במוזיקה הנפלאה שלה , היא גם סיפור נוגע ללב על אהבתם של אציל צעיר ושל ויולטה , אישה משולי החברה הגבוהה . אביו של הצעיר פונה לוויולטה ומשכנע אותה לוותר על אהובה כדי להגן על כבוד המשפחה ועל סיכויי אחותו של הצעיר להינשא . תוך הקרבה עצמית עליונה ויולטה מעמידה פנים שהיא מפנה עורף לאיש שאהבה נפשה . עד מהרה מתפרצת אצלה שוב מחלת השחפת . במערכה האחרונה ויולטה שוכבת על ערש דווי , מוקפת בידידים ספורים . אהובה ּ קיבל את הידיעה , והוא חש לפריז כדי לראותה . עם שמיעת הבשורה ויולטה מתעוררת לחיים מתוך שמחה ותקווה , אך בה בעת מצבה מידרדר במהירות . אין זה משנה כמה פעמים ראית את האופרה , המתח והפחד של הרגע לופתים אותך : האם יגיע המאהב הצעיר מבעוד מועד ? ישנה תחושה של חשיבות עליונה לכך שהוא יתאחד עם אהובתו לפני מותה ויהי מה . הוא מספיק להגיע , כמובן , הם שרים דואטים נפלאים של אהבה , וכעבור 10 דקות של מוזיקה מרוממת נפש , ויולטה הולכת לעולמה . בשובי מהאופרה תהיתי : מדוע 10 הדקות האחרונות חשובות לנו כל כך ? במהרה הבנתי ...
To the book |
|
|