|
|
פגיעות היא ליבת הבושה והפחד ומאבקנו לחוש ראויים , אך נראה שהיא גם ערש לידתן של השמחה , היצירתיות , ההשתייכות , האהבה . — ברנה בראון ל בטא את עצמי — לחלוק בפתיחות את מחשבותי ורגשותי — פירושו להסתכן בתגובות של דחייה ופגיעה . אבל הבחירה לא לבטא את עצמי ולהסתתר מאחורי פסאדה , גם אם היא מרשימה מאוד , היא צורה של דחייה עצמית המובילה לאומללות ולחוסר סיפוק . נכון שאם אני נאמן לעצמי , ייתכן שאחרים לא יאהבו את מה שהם רואים . אבל בטוח שאם אני כל הזמן מציג הצגה , בסופו של דבר אני לא אוהב את עצמי . השימוש בפסאדה מצביע לעתים קרובות על הערכה עצמית נמוכה . אבל בשום פנים ואופן אינו פותר את הבעיה , אדרבה , ההתחזות למי שאיננו אני מביאה , עם הזמן , להנמכת ההערכה העצמית . יתר על כן , גם אם אנשים אחרים אוהבים את מה שהם רואים כשאני מתחזה , לא אותי הם אוהבים אלא את האדם שאני מעמיד פנים שהוא אני . כשאני בוחר באמיתי על פני הלא אמיתי , באותנטי על פני הלא אותנטי — כשאני מבטא במקום להרשים — אני חדל להתנצל על מי שאני . אני מניח לאור הפנימי שלי להאיר . פרופ' ברנה בראון ( Bren › e Brown ) חקרה אנשים שנהנים מהערכה עצמ...
To the book |
|
|