המסתופפים בצל יופיו ומסתוריותו של העולם לא ידעו בדידות ולאות בחייהם . — רייצ'ל קרסון במידה רבה מאוד אנחנו בוחרים מה לראות בעולם הסובב אותנו . האם אנחנו מקדישים יום יום את הזמן הנחוץ להתבונן , ממש להתבונן בדברים , כדי למצוא את היופי , ההומור , הקסם והמסתורין שבהם ? כשאנחנו נוסעים באוטובוס לעבודה , האם אנחנו בוהים ללא מטרה מבעד לחלון ? או שאנחנו עושים מאמץ להביט בצבע השמים , בצורות העננים ? האם אנחנו מביטים היטב ומניחים לעצמנו ליהנות מכלבלב מצחיק שדוהר על המדרכה ולהרגיש הזדהות , התפעלות או עצב כשאנחנו רואים קשישה יוצאת לאט ובזהירות מפתח ביתה ? אין דבר טבעי יותר מאשר לשקוע בהרהורינו או להיתפס לקהות המונעת מאיתנו לשים לב לכל הסובב אותנו כשאנחנו בדרכנו לשליחות שגרתית . ואין כל רע בשקיעה בחלומות בהקיץ מפעם לפעם . אבל ככל שנשתדל להיות קשובים יותר למה שאנחנו עושים בזמן שאנחנו עושים אותו , כן נהיה בריאים ומאושרים יותר . קשיבות ( mindfulness ) היא בחירה , ואפשר לתרגל אותה : כשמחשבותינו נודדות — בשעה שאנחנו אוכלים , מדיחים כלים , כותבים דוח או הולכים למכונית — אנחנו יכולים להחזיר בעדינות את המיקו...
To the book