|
|
אילו חייתם בשנות החמישים של המאה העשרים וסבלתם מכאבים בחזה , הקרדיולוג היה עשוי להציע לכם פרוצדורה נגד תעוקת לב ( אנגינה פקטוריס , ( הכוללת קשירה של עורק פנימי בצד שמאל של בית החזה . במסגרת ההליך המטופל הורדם , המנתח ביצע חיתוך מתחת לעצם החזה , והעורק השמאלי נקשר . חיש קל לחץ הדם בעורקים שליד הסרעפת היה עולה , זרימת הדם לשריר הלב היתה משתפרת , וכולם היו חוזרים הביתה שמחים וטובי לב . הניתוח נראה מאוד מוצלח , והיה נפוץ במשך שני עשורים ( בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים . ( אבל בשנת 1955 קרדיולוג בסיאטל בשם לאונרד קוב וכמה מעמיתיו החלו לחשוד . האם באמת מדובר בפרוצדורה אפקטיבית ? האם זה באמת עוזר ? קוב החליט לנסות להוכיח את יעילות ההליך בניסוי נועז ביותר : הוא ינתח מחצית מהמטופלים ויבצע בהם את הפרוצדורה הרגילה , ואילו במחצית האחרת יבצע פרוצדורה מדומה . אחר כך יעקבו ויראו איזו משתי הקבוצות מדווחת על שיפור בהרגשה , ובאיזו משתי הקבוצות חל שיפור רפואי גדול יותר . במילים אחרות , אחרי 25 שנים של חיתוך בבשר החי של החולים , יעמוד סוף סוף לרשותם של מנתחי הלב מבחן מדעי מבוקר שיראה אם הניתוח אפק...
To the book |
|
|