|
|
בשתי עבודותיו המוקדמות של ביאליק על לוצאטו הוא משרטט מבנה רוחני ונפשי מפוצל , הפוגע בעצמתה ובאיכותה של היצירה : פיזור כוחותיו ונטייתו היתרה למסתורין עד כדי הזיה הם שהיו בעוכריו [ ... ] כוח יצירתו של רמ"ח , תחת להתרכז ולהתעמק , היה מתפשט והולך לרוחב ונפרד למעינים רבים . [ ... ] הרבה יש להצטער על שהמיסתיקא היונקת בעצם ממקור אחד עם השירה , פילגה ברוחו של רמ"ח תעלה מיוחדת לשטפה ולא נתמזגה יחד עם כוח שירתו , כדי להפרות את זו , להעמיקה ולהעלותה אל מדרגתה העליונה . המרתק בראייה זו , מעבר לחיוניות הציור , הוא בתחושה שה"מדרגה העליונה" ביצירת רמח"ל ובכלל , היא דווקא זו הדתית המיסטית , אך בו בזמן היא נבדלת נחרצות מן השירה . השירה , בצירוף כוחה של ה"מיסתיקא" הייתה עולה אל המדרגה העליונה של מהותה . בהרצאה ב 1914 הוא חוזר על אותה תפיסה : בכל זאת ניצחה על הכל הנטיה המסתורית שלו והלכה בנשמתו בתעלה מיוחדת , ואין לשער כמה מרגליות טובות היה משאיר לנו , לו נתמזגה שירתו עם נטייתו המסתורית ולא היו מתפרדות לשני כוחות נפרדים מבלי השפעת גומלין זו לזו .
To the book |
|
|