זעם — "בעיר ההרגה" כשיר מחולל מציאות

מהו פשרה של מערכת הדיבור המורכבת הזאת , העשויה דובר וזולת הצמודים זה לזה , כשהדובר הוא אל והזולת אדם ; מערכת דיבור המתנהלת לאורך התגלותה של מציאות אסון סחופת הרס וכאב , ובונה לאורכה מעין חינוך מהיר , מכאיב , בצבירת רגש העשוי מערבולת סוערת של שיברון לב וזעם , בהלה ופחד ? ראוי להעיר , לפני כל פירוש , כי המורכבות הבלתי רגילה של מערכת הדיבור ב"בעיר ההרגה" אינה נשמעת במהלך הקריאה כסיבוך או כסרבול . תנועתו הסוחפת של הדיבור בפואמה אינה רק פרייה של אמנות רטורית עילאית , אלא תוצאתה של תנועה רגשית אמינה המבקיעה ממנו . הקורא נבנה כשותף חיוני בשיר . הזולת הבדוי שבו , " המשורר , " הנוצר מכוח הדיבור של " האל , " מואצל על הקורא בעצם מעשה הקריאה . הפתח לבחינת יחסי הגומלין החיוניים בין מרכיבי השיר נמצא לדעתי במילים הנוגעות לשיר הזה עצמו ( ה Mise en abyme הראשון , ( המילים המגדירות את אמירת השיר : והרעבת והצמאת אותו — ואחר תהרס חומתו ובראש פתנים אכזר לחפשי תשלחנו ועל עם עברתך וחמלתך ביום רעם תצונו . " ראש" הפתנים לא יועבר אל העם כהכשה ; הוא ישולח לחופשי והוא יצווה על העם ( מלשון צוואה , כדרכו של ביאליק...  To the book