הקול הדובר — "אלוהים בארץ"

מן השורות הראשונות ממש פותחת " בעיר ההרגה" ביצירת תהליך , ולמעשה — אשכול של תהליכים . אין זה דיבור הבא לתאר , להעמיד איזו תעודה מילולית בדבר מציאות נתונה כלשהי , אלא יצירת מגע עם מציאות וכניסה מידית אל תנועות הרגש האנושיות המגיבות לתהליך ההכרה : קום לך לך אל עיר ההרגה ובאת אל החצרות , ובעיניך תראה ובידך תמשש על הגדרות ועל העצים ועל האבנים ועל גבי טיח הכתלים את הדם הקרוש ואת המח הנקשה של החללים . ובאת משם אל החרבות ופסחת על הפרצים ועברת על הכתלים הנקובים ועל התנורים הנתצים , במקום העמיק קרקר המפץ , הרחיב הגדיל החורים , מחשף האבן השחרה וערות הלבנה השרופה , והם נראים כפיות פתוחים של פצעים אנושים ושחרים אשר אין להם תקנה עוד ולא תהי להם תרופה , וטבעו רגליך בנוצות והתנגפו על תלי תלים של שברי שברים ורסיסי רסיסים ותבוסת ספרים וגוילים , כליון עמל לא אנוש ופרי משנה עבודת פרך ; ולא תעמד על ההרס ועברת משם הדרך — ולבלבו השטים לנגדך וזלפו באפך בשמים , וציציהן חצים נוצות וריחן כריח דמים ; ועל אפך ועל חמתך תביא קטרתן הזרה את עדנת האביב בלבבך — ולא תהי לך לזרא ; וברבבות חצי זהב יפלח השמש כבדך ושבע קרני...  To the book