הדמעה והסתיו — בין רעיון לחוויה

באלול תרע"ו פרסם י"ח ברנר מסה על שירת ביאליק — " הנאמן . " בשנים ההן , שנות מלחמת העולם הראשונה , נעצרה יצירתו השירית של ביאליק והשתתקה שנים ארוכות . בזמן כתיבתה של המסה היו אמנם כמה שירים חשובים שעוד לא פורסמו — " יהי חלקי עמכם , " " אחד אחד ובאין רואה" ו"הציץ ומת , " אבל הם היו השירים האחרונים לפני השתיקה . השיר האחרון פרי עטו של ביאליק שקרא ברנר לפני כתיבתה של המסה היה , ככל הנראה , " צנח לו זלזל" ( סתיו תרע"א . ( רושמו של השיר הזה על ברנר היה כה עז שהוא בחר לסיים בו , בקדרות הנוקבת שבו , את המסה כולה . אבל המהותי ביותר בדבריו האחרונים של ברנר על ביאליק במסה הזאת הוא האינטואיציה שבשירים הביאליקאיים האחרונים שקרא אז — " מי אני ומה אני , " " ויהי מי האיש" ו"צנח לו זלזל" — ניכרים סימנים של ייסורים , מצוקה ואבדן , החורגים בהרבה ממושגי הצער והיגון שהובעו בעבר בשירת ביאליק ובשירה העברית בכלל . הוא חש בהם נוכחות מצמיתה והרסנית של ייאוש , העתידה לשתק את הדיבור השירי הזה כליל : חרדים אנו לקראת כל שורה ושורה מן השירים האחרונים האלה — [ ... ] אין כאן מצב חדש . אין השירים האלה אחרים [ ההדגשה במ...  To the book