"אושר" או "צינורות"

" בשורה" חץ זהב ננעץ לרגלי , נפל כפתק מרקיע ; ברור לי מלל ברק זהרו : דע , כי האביב הגיע ! קורא בן זמננו עלול בקלות לרפרף ולחלוף על פני " בשורה" ולבטלו כשיר " עליז" או " קליל" או " יפה מדי , " ברוח אותו שוויון נפש כלפי ה"יפה" הקלאסי שתרם המודרניזם של שנות השישים במאה העשרים לשיח הביקורתי , מתוך הערצת המינימליזם וכובד הראש הנזירי . אפילו קורא ותיק כיצחק בקון רואה בו " שיר אביבי תמים" המסתיר בכל זאת כמה " רעיונות ' פואטיים' חדשים . " מי שהיטיב להבחין בערכו הלא רגיל ולאבחן את סגנונו של השיר היה לחובר : " רק מעט מן המעט מן המשוררים , ואפילו מן הגדולים ביותר , הגיעו לידי שירת טבע כזו . כשיא של שירה כזו נחשבת שירתו של גטה . " לחובר צדק באבחון הסגנוני של השיר — באזור הקלאסי שעל סף הרומנטיקה . כל מהלכו של השיר המורכב הזה , הנראה כה פשוט וזורם , מוקדש לכיבוש רעיון ה"יופי" השירי כחוויה רגשית אמינה ועמוקה שלא תיפול בחשיבותה מחוויות הכרוכות בחיל ורעדה . " בשורה" ( ניסן תרס"ג ) עשוי משני חלקים שהראשון שבהם מוביל אל השני , ובמהלכם נבנה הרצף הארוטי של ה"ידיעה , " המוכר מ"זהר" במלואו , בהבדל חשוב אחד :...  To the book