" הכל התחדש פה , התרענן , הגיע לידי צליל חדש , " כתב לחובר על " אל הצפור" ( תרנ"ב ) — שירו הראשון שבדפוס של ביאליק , השיר שנהיה בעיני המבקרים הראשונים ובעיני קוראים רבים הסמל הטקסי של רגע " התחייה" של השירה העברית החדשה . גם ביאליק הפכו למעין תרועת פתיחה וקבע אותו כשיר הפותח ברוב מהדורות שיריו . דבריו אלה של לחובר באים אחרי פירושיו המקיפים על מקורותיו העתיקים והחדשים של סמל הציפור , ואחרי מניין לא קטן של השפעות אחרות בשיר . השיר מנקז אליו שגרות לשון רבות — משירת " חיבת ציון" העברית , מן השירה ביידיש , מן השירה הרומנטית האירופית , וכמובן ממקורות מקראיים . לחובר מסכם את מחקרו הרחב על מקורות השיר ב"אבל , " כלומר , בניגוד לכל השגור , יש בו דבר חדש המשנה הכול : " אבל הכל התחדש פה , התרענן , הגיע לידי צליל חדש . " והסיכום הזה מזקק עשרות אמירות דומות של מבקרים , אנשי רוח , מורים וקוראים מאז פורסם השיר לראשונה באביב תרנ"ב . אין מדובר רק בשיטה המשקלית הטוני סילאבית ( המשקל ה"טוני" כפי שנקרא באותם ימים , או המשקל ה"נגיני ( " שהייתה נהוגה בשירה האירופית ( והיידית בכלל זה ) ולא הייתה נהוגה כמעט ב...
To the book