מבוא

ביאליק הוא המשורר המוחמץ ביותר בתרבות הישראלית . הוא בוודאי המשורר המפורסם ביותר שלה , אבל כמידת פרסומו מידת כיסויו . הוא נהיה למובן מאליו . החלודה העבה ביותר היא חלודת המובן מאליו . את הדרך אל ביאליק יש לפלס היום בין תועפות של כיסויים וחלודה שהעלתה עליו ה"לאומיות" שלו . העובדה שהוא נהיה עוד בחייו ל"משורר הלאומי" של התנועה הציונית , והעובדה שהתרבות הישראלית , ובייחוד מערכת החינוך שלה , הנציחה את המעמד הזה ועשתה אותו אחת מחובות הלימוד ה"לאומיות , " שתי העובדות האלה נהפכו ברבות השנים לחומה תפיסתית שכבר קשה לראות בעדה משהו חי , חיוני , יחיד במינו . ה"לאומיות" המכסה את ביאליק היום אינה דומה למשמעות הכינוי " משורר לאומי" שניתן לביאליק בחייו . לאמתו של דבר היא כמעט הפוכה לה . " לאומיותו" של ביאליק הובנה בחייו כמסמנת זיקה עמוקה בין שירתו לכאבו של אדם יהודי בן דורו , ואילו ה"לאומיות" של היום צובעת אותו בצבעיו של מוסד לאומי מדיני . הצעירים הבאים ללמוד את שירתו קוראים אותה מבעד למדינה ולמוסדותיה . " לאומיותו , " האיקוניות של שמו ודיוקנו עושים אותו חלק מהוויית הממסד במובן המעשי והגלוי ביותר — כאי...  To the book