"צוואתו של ד"ר מבוזה": האיום המתמיד של האי־רציונלי על החברה הבורגנית

השימוש הרב משמעי בפס הקול מהסוג המופיע ב"חביבם של האלים , " הפך לשכיח בקרב יוצרי קולנוע גרמנים רבים בתחילת שנות השלושים . מעניין כי עקרונות השימוש בסאונד שאותם החיל שוורץ בקומדיה המוסיקלית — המדגישים את האופי הריאליסטי של הדימוי ובה בעת מטשטשים את ההבדל בין הרציונלי לאי רציונלי — הופיעו חיש מהר גם בסרטים שביקשו לפתח דיון רציני בתפיסות ליברליות של ארגון החברה ובמקומו של האינדיווידואל בתוכה . שתי דוגמאות מפתח לנטייה זו הם הסרטים " המלאך הכחול" Der ) ( Blaue Engel , 1930 של יוזף פון שטרנברג , ו ( 1931 ) M של פריץ לאנג . משני טעמים אי אפשר שלא להתייחס באריכות לשני סרטים אלה כאן : ראשית , סרטים פופולריים אלה השפיעו על בחירותיהם האסתטיות של יוצרים רבים אחריהם , שביקשו להעתיק את נוסחאות הייצוג שהם פיתחו . ושנית , משום שסרטים מפורסמים אלה זוכים על פי רוב לפרשנות הפוכה מזו שאליה חותר ספר זה . זיגפריד קרקאואר כרך יחד שני סרטים אלה , החושפים באופן ייחודי , לדעתו , את " המצב הפסיכולוגי של ] החברה הגרמנית בת [ זמנם . " להלן נציע כי במידה מסוימת סרטים אלה מתייחסים — אם כי באופן ישיר פחות ממה שנהוג ...  To the book