צפיפות גרעינית

בחומר רגיל , כגון זה שממנו עשויים כדור הארץ והשמש , המרחק הממוצע בין האטומים הוא מסדר גודל של רדיוס האטום ( שהוא המרחק בין האלקטרונים לגרעין , ( כלומר גדול פי 100 , 000 מגודלו של גרעין האטום . אילו היה גודלו של גרעין האטום כגודל ראש סיכה , אזי המרחק הממוצע בין שני גרעיני אטום סמוכים היה כ 100 מטר . מכאן שרוב נפחו של חומר רגיל מכיל ריק . כאשר קורסת ליבת כוכב והחומר שבתוכה נדחס , מצטופפים גרעיני האטום והאלקטרונים המקיפים אותם יותר ויותר . בננסים לבנים קטן המרחק הממוצע בין גרעיני האטום לכדי מאית מזה שבחומר רגיל , ואילו הצפיפות גדלה פי מיליון ( כיוון שהנפח קטן בחזקה שלישית של המרחק הממוצע . ( אם תימשך דחיסת החומר , ייגעו לבסוף גרעיני האטומים זה בזה , ונקבל מעין גרעין אטום ענקי . זהו המצב בליבתו של כוכב נויטרונים . ואולם בשונה מאטום רגיל , שבו מספר הפרוטונים והנויטרונים שווה פחות או יותר , בליבת כוכב הנויטרונים , בגלל הלחץ העצום שכוח הכבידה מפעיל על החומר , מתאחדים אלקטרונים ופרוטונים ויוצרים נויטרונים נוספים , עד שמתקבל הרכב המכיל ברובו נויטרונים מעורבבים בכמות זעירה של פרוטונים ואלקטרוני...  To the book