במקביל להתפתחות תורת הקוונטים שתוארה לעיל , חלה התקדמות בהבנת מבנה האטום . בניסויים שערכו ארנסט רתרפורד ( שבתחילת דרכו התמחה אצל ג'יי ג'יי תומסון ) ואחרים , החל להתבהר מבנה האטום , והתקבלה התמונה שתוארה לעיל — גרעין זעיר המוקף באלקטרונים , בדומה למערכת השמש ולכוכבי הלכת המקיפים אותה . התברר גם כי המרחק בין האלקטרונים לגרעין גדול בהרבה מגודלו של הגרעין , כך שהאטומים והחומר המורכב מהם , ובכלל זה האוויר שאנחנו נושמים , הכיסא שעליו אנחנו יושבים , כדור הארץ והשמש , הם בעיקרו של דבר מעין רשת בחלל שרובו ריק , הנתמכת בכוחות אלקטרומגנטיים הפועלים בין האלקטרונים לגרעיני האטומים . הבעיה המרכזית של מודל זה , בעיה שהובנה בשלב מוקדם יחסית , היתה שהאטומים אינם יציבים . ממשוואות התורה האלקטרומגנטית מתחייב שהאלקטרונים המקיפים את הגרעין יפלטו קרינה אלקטרומגנטית , וכתוצאה מכך יאבדו אנרגיה וייפלו לתוך הגרעין בפרק זמן של פחות ממיליארדית השנייה . תוצאה זו עמדה בסתירה לניסויים שהראו שהאטומים אכן יציבים לאורך זמן . בעיה נוספת שהתעוררה היתה שהמודל לא סיפק הסבר נאות לספקטרום הפליטה של אטומים מעוררים חשמלית , כפ...
To the book