פרק שישי וידויים

א בתחושה כי זמנו קצוב , ביקש בן גוריון בשנת 1972 לתור את הארץ מחדש , להתרשם מהתפתחותה , מנופיה ומאנשיה . חשיבתו נותרה חדה ומסקרנת , אם כי לבשה אופי אסוציאטיבי יותר מבעבר , נעה מעגלים מעגלים , מענייני דיומא לסוגיות שברומו של עולם , מהקונקרטי ועד לחזרה לזיכרונות צעירותו בסג'רה והלאה . בתשובותיו לשאלות נדמה כי הוא נוטה להפליג מעבר לדרוש , אך ידע לחזור אל נקודת המוצא ולקשור את חוטי מחשבתו , לאחר שבדרך סובב את המאזין במסע של שנים . נטייתו לחזור שוב ושוב על אותם הדברים יוחסה לזקנתו — אך דווקא בכך לא השתנה . מעולם לא חשש לחזור על דבריו שוב ושוב עד שייקלטו . " ממילא האמת היא רק אחת , " נהג להתבדח על נטייתו זו . ביולי יצא לביקור באחד ממפעלי התעשייה הצבאית . 19 שנים חלפו מאז ביקר שם בפעם האחרונה . הוא הפתיע את מארחיו בציינו כי במלחמת העצמאות לא נשקפה ליישוב סכנת כליה , כפי שנהוג לתאר בהיסטוריוגרפיה הציונית : סכנת השמדה היתה צפויה באופן תיאורטי . לא במלחמה . הם לא ידעו להילחם . היחידים שידעו להילחם הם הירדנים — הבדואים . כל האחרים לא ידעו להילחם . לבנון בכלל לא רצתה להילחם , וכל האחרים לא ידעו ,...  To the book