פרק רביעי ואני בשלי

במאי , 1970 כחודש לאחר שנשא בן גוריון את נאומו , ציינה ישראל את יום עצמאותה ה . 22 האיש שהכריז על הקמתה חגג לבדו כמעט , בקיבוצו , ולא בטקסים ממלכתיים . הוא קרא דברים שכתבו חברי ועדת התרבות והוסיף מעט משל עצמו . איש מחברי הממשלה לא טרח להדרים ולכבדו בטקס . זה היה " מחזה נורא , " סיפר מאבטחו . בן גוריון לא הסגיר את רגשותיו , כמו היה טבעי לו לחגוג הרחק מהמולת השלטון . זמן קצר לפני חגיגות העצמאות השלים עם אי נחיצותו במערכת הפוליטית והחליט לפרוש מהכנסת . הוא נימק את פרישתו בסיבה פרוזאית : " פשוט אינני יכול לבוא לכנסת כמו פעם . " למרות גילו המתקדם , ואף שאז היה חבר כנסת מותש , אשר נעדר מרוב הישיבות ועמד בראש מפלגה נטולת חשיבות , הודעתו אכזבה רבים . דומה שבנוגע לבן גוריון היה קשה לקבל את עובדות החיים , את תהליך קמילתו ככל אדם , כמו היתה עצם נוכחותו במליאת הכנסת מעין תעודת ביטוח , עדות לחוסנה של המדינה , להמשכיותה ולשרידותה . " עוד מעט , " " לא זו הדרך , " " מדוע לפרוש כחצי שנה בלבד לאחר שנבחרת " ? ניסו לשכנעו . בין הלוחצים עליו להאריך את כהונתו בלטו טדי קולק וחיים ישראלי , עוזרו לשעבר במשרד ...  To the book