פרק ראשון מחול אחרון

בפתח דבר ב 16 באוקטובר 1973 אמור היה דוד בן גוריון לחגוג את יום הולדתו ה . 87 מאז פרש מהכנסת , יותר משלוש שנים קודם לכן , התריע לא פעם כי אביו נפטר בגיל הזה . קומץ נאמניו תכננו לערוך לכבודו אירוע רב משתתפים בביתו שבשדרות קרן קיימת בתל אביב . אף שהעדיף להתגורר בצריפו שבשדה בוקר , במרבית הימים בשנה זו שהה בתל אביב כדי להיות קרוב לרופאיו ולבית החולים . עשרה ימים לפני יום הולדתו , בצהרי יום הכיפורים , החרידה צפירה עולה ויורדת את אזרחי המדינה . הנוראה שבמלחמות ישראל נפתחה בהפתעה . מאז פרש האב המייסד מראשות הממשלה , עשור לפני מלחמת יום הכיפורים , שקעה דמותו בציבוריות בישראל . העניין בו ובדבריו דעך בתהליך אכזרי המאפיין את קץ החיים . אולם הצער והתדהמה שאחזו באזרחי המדינה לנוכח המלחמה ומוראותיה , וגם האכזבה המרה מאוזלת ידה של ההנהגה , כמו העלו מחדש את הרצון להיאחז בו , להשיבו מתהום הנשייה . חגיגת יום ההולדת המקורית אמנם בוטלה לנוכח המצב הביטחוני , אך קומץ חסידיו התעקש להתכנס בביתו לציין את האירוע , כמו היה רק בעצם נוכחותו להבטיח טובות , לגונן מפני אימת המלחמה . הם נעו בין הרצון להוקירו לבין ...  To the book