|
|
אל תשכחו לאהוב את עצמכם . - סרן קירקגור גרסה מסוימת של שביל הזהב – המזכירה לנו לא לעשות לחברינו את מה ששנוא עלינו – מוצאת את דרכה אל רוב הקודים המוסריים , החילוניים והדתיים כאחד . שביל הזהב דואג אפוא לחברינו , אבל מה איתנו ? שביל הזהב מתייחס לאהבת האדם אל עצמו כמובנת מאליה – האני משמש כאמת מידה לאהבת הזולת , ויחסנו ל"אני" שלנו הוא אמת המידה להתנהגות הרצויה כלפי הבריות . אבל החכמים התעלמו בדרך כלל מהעובדה שלא כולנו אוהבים את עצמנו או , ליתר דיוק , שרבים מפסיקים לאהוב את עצמם ברגע שהם מתבגרים ומתחילים לכוון פנימה את הביקורתיות , את חיפוש החסרונות . רק לעתים רחוקות אנחנו מגנים אנשים אחרים מפני שהם מועדים לטעות , אבל אנחנו מסרבים כדבר שבשגרה להשלים עם האנושיות שלנו . כפי שמציינת דיאן אקרמן , "איש אינו יכול להשיג שלמות , ורובנו גם איננו מצפים לכך מאנשים אחרים , אבל כלפי עצמנו אנחנו תובעניים יותר " . מדוע הסטנדרט הכפול – הנדיבות כלפי חברינו וצרות העין כלפי עצמנו ? אני מציע להוסיף כלל חדש לקוד המוסרי שלנו , שנקרא לו " שביל הפלטינה : " " אל תעשה לעצמך את מה שלא תעשה לחברך " .
To the book |
|
|