|
|
העובדה שפרויד התעניין בליאונרדו איננה זו שעליה אנחנו צריכים לשאול שאלות . מדוע משהו מתרחש במקום שלא יתרחש , זו האחרונה שבדאגותינו . פרויד הוא פרויד דווקא מפני שהוא מתעניין בליאונרדו דה וינצ'י . כשמביטים בציור של ליאונרדו דה וינצ'י , מונה ליזה , הדבר הראשון שמושך את עין הצופה הוא החיוך המשוך על שפתי האישה . החיוך הוא מרכז הציור כולו . חיוך מסתורי , חיוך קטן , שנדמה לצופה חידתי משהו . מונה ליזה , ציור שליאונרדו צייר במשך ארבע שנים רצופות , סירב לראות בו ציור גמור ואף סירב למסור אותו לידי מי שהזמין את הציור מידיו , הוא ציור חידתי הן מבחינת נסיבות היווצרותו והן מבחינת המשמעות שהוא נושא כיצירת אמנות . מה היה הקשר של ליאונרדו לדמות זו שצייר , בייחוד לאור העובדה שהציור נעשה חלק ממיטלטליו של ליאונרדו בנדודיו ? מדוע צייר את הדמות כך שהצופה יתהה על הלך רוחה באופן שאינו נותן מנוח ? האם ביקש לתאר דמות הנושאת את השלווה הפנימית של אישה הרה ? האם זה מבט פרובוקטיבי של אישה פתיינית ? האם Jaques Lacan , Le seminaire : livre IV : La relation d'objet , Paris : Seuil , 1 1994 , p . 419 ( תרגום שלי — ר"ר , ...
To the book |
|
|