|
|
הדרום למצרים לא היה עניין בחידוש המלחמה . באמצע אוקטובר כבר לא שגה הפיקוד העליון שלהם באשליות . הוא היה מודע היטב לחולשת צבאו ולפגיעותו ולעוצמתה הגוברת של ישראל . חיל המשלוח המצרי נפרש על פני שטח נרחב מדי לאורך שלושה צירים : במערב לאורך רצועת החוף , בגבו אל הים , בין אלעריש לאסדוד ; במזרח בין עוג'א אל–חפיר לבאר שבע ומשם עד בית לחם ; ובין מג'דל לבית ג'ברין . הצבא המצרי גם לקה במחסור בכוח אדם , בנשק ובתחמושת , והפיקוד העליון שלו ידע שהצבאות הערביים האחרים לא יושיטו לו עזרה כלשהי . המצרים , זה כמה חודשים , נטשו כל מחשבה על התקדמות נוספת ; הם רק קיוו לצאת מן המלחמה בלא נזק להישגים שהשיגו עד אז . צבאם עמד בשערי ירושלים ובמרחק שלושים ק"מ מתל אביב והיה מחופר לאורך כביש מג'דל–בית ג'ברין , שם ניתק את הנגב מן המדינה היהודית . המצרים לא השמידו את המדינה היהודית ולא הביסו את צה"ל , אבל הם "הצילו" חלק ניכר של ארץ ישראל למען הערבים . מנקודת המבט הישראלית נראו הדברים אחרת לגמרי והצטיירה תמונה קודרת למדי . אמת , הישראלים בלמו את ההתקדמות המצרית , אולם חלק ניכר ביותר של השטח שהקצה האו"ם למדינה היהודית ...
To the book |
|
|