|
|
מועד סיומה של ההפוגה נקבע 9–ל ביולי , אך המצרים , שביקשו להפתיע את צה"ל בעודו מקיים את ההפוגה ולשפר את מעמדם בקו מג'דל–בית ג'ברין , הקדימו ותקפו יום אחד לפני כן . אשר לצה"ל , הוא תקף 9–ב ביולי בשלוש החזיתות . מפקדי צה"ל קיוו כי מתקפות אלה יכריעו את הצבאות היריבים וישימו קץ למלחמה , אך לא כך הווה . המלחמה נמשכה הלאה עוד חצי שנה . "עשרת הימים" – כך כונתה תקופה קצרה ומרובת לחימה זו – הסתיימו 18–ב ביולי לאור החלטת מועצת הביטחון להחיל הפוגה שנייה . בתום ההפוגה הראשונה היתה ישראל שרויה במצב רוח לוחמני ונקמני , ואולי אף תוקפני . היא עדיין סבלה מהלם האבדות הכבדות ומהנזקים הכבדים לרכוש שהסבו לה הפולשים , אך בארץ שלטה רוח שאותה היטיב בן גוריון לשקף בהתבטאויותיו . לחברי המטכ"ל אמר : "אם תתחדש [ המערכה ] ... ניכנס לשלב ההכרעה ... אנו מוכרחים לעשות תוכנית לניצחון ... עלינו לרכז כל כוחנו לתפיסת המשולש ... אם נשמיד הלגיון – עבר הירדן נגמרה . אם נכה הלבנון – תקום שם ממשלה נוצרית וסוריה תתפורר " . ביומנו הרחיב והוסיף על שאמר באותה ישיבה : "אולי גם נפוצץ [ נפציץ ] דמשק . מצרים תישאר לבדה ... [ יש ] לכבו...
To the book |
|
|