|
|
משולש גדול חד זווית , מחולק לחלקים בלתי שווים , וחלקו הנבדל החד ביותה הקטן ביותר , מופנה כלפי מעלה — זהו תיאור סכימאתי של חיי הרוח . ככל שמנמיכים במשולש , כן נעשים חלקיו הנבדלים גדולים יותר , רחבים יותר , רבי היקח יותר וגבוהים יותר . המשולש כולו נע לאטו , כמעט בסמוי , קדימה וכלפי מעלה , ובמקום שבו היה 'היום' החוד הגבוה ביותר יהיה 'מחר' החלק הסמוך לו , כלומר : מה שמובן היום רק לחוד העליון , מה שנראה לשאר כל המשולש כלהג בל תי מובן , יהיה מחר תוכן חיים , עשיר ברגש ובמשמעות , בשביל המחלקה השנייה . בראשו של החוד העליון עומד לעתים רק אדם אחד לבדו . ראייתו העליזה שקולה כנגד עצבותו הפנימית שאין לה שיעור . והללו שעומדים בסמוך לו אינם מבינים אותו . בזעמם הם מכנים אותו רמאי או מועמד לבית משוגעים . כך עמד אף < בטהובן , מגודף ועלוב , בהיותו בפסגת חייו . כמה שנים היה צריך העולם עד שהגיע חלק גדול יותר של המשולש לאותו ו . 'היום' ו'מדור" אלה דומים במשמעותם הפנימית ל'ימים' שבפרשת בראשית . י . ובר , המלחין של 'הקלע החופשי' ( Der Freischiitz ) אמר על הסימפוניה השביעית של ' בטהובן ן 'עתה הגיעו הןרויות ש...
To the book |
|
|