|
|
כשאנו מביטים רק על האופן , כיצד משהו יכול להיות בשבילנו ( לפי התכונה הסובייקטיבית של כוחות הדימוי שלנו ) מושא של ההכרה , ( res co ^ nosdbilis ) כי אז אין אנו משווים את המושגים אל המושאי ז , אלא רק אל כוחות ההכרה שלנו ואל השימוש , שהללו יכולים להשתמש בדימוי נתון ( בכוונה עיונית או מעשית !( והשאלה , אם משהו הוא יש הניתן להכרה או לא , אינה שאלה הנוגעת באפשרותם של הדברים עצמם , אלא באפשרות של הכרתנו אותם . דברים שבהכרה הם ממין משולש : דברים ש בס ב רה , ( opinabile ) עובדות ( scibile ) ודברים ש באמונה . ( mere cmlibiie ) ( 1 ) מושאים של אידיאות תבונה גרידא , שאי אפשר לגלמן בשביל ההכרה העיונית באיזה ניסיון אפשרי שהוא , הם מבחינה זו דברים שאינם בהכרה בשום פנים , ולכן אי אפשר אפילו להעלות סברה לגביהם . להעלות סברה אפריורי—הרי זה כבר לעצמו מחוסר שחר , והרי זו הדרך הישרה המוליכה לדימיונות שווא מובהקים . משפטנו הוא אפוא או ודאי אפריורי , או שאינו מכיל יסוד כלשהו להאמנה . דברים שבםברה הם אפוא תמיד מושאים של הכרה ניסיונית , שלמצער כשלעצמה היא באפשר ( מושאים של עולם החושים , ( אבל לגבינו , לפי הדרג...
To the book |
|
|