הערה

ראיה מוסרית זו אינה בגדר נימוק הוכחה חדש , אלא , לכל היותר , רק בגדר נימוק הוכחה שהוסבר מחדש ! שכן היה מונח בםפיקת התבונה של האדם מראשית נביטתה , והוא אך מתפתח והולך בכל עת עם התרבות המתקדמת של התבונה . משעה שבני אדם התחילו להרהר על צדק ועוול—בזמן שעדיין הסיחו דעתם באדישות מן התכליתיות שבטבע והשתמשו בה בלא לחשוב על משהו אחר מלבד המהלך הרגיל של הטבע — , עלה ללא מנום המשפט : בסופו של דבר אי אפשר שיהיה היינו הך , אם התנהג אדם ביושר או במרמה , בהגינות או בחמס , גם אם עד סוף ימיו , למצער למראית העין , לא נגמל אושר תמורת מידותיו הטובות ולא ע 1 נש תמורת פשעיו . דומה , כאילו שמעו הבריות בתוכם קול האומר , שהסדר צריך להיות אחר . לכן מךההכרח שהיה טמון בהם דימוי , אף כי עמום , על משהו שהם מרגישים חובה לשאוף לקראתו ; משהו , אשר תוצאה זו אינה הולמת לו , ואם ראו את מהלך העולם כסדר היחיד של הדברים—משהו שלא ידעו לאחד עמו יעוד תכליתי פנימי זה של הנפש . ואף על פי שהיו עשויים לדמות את האופן , שבו אי סדירות כזאת יכולה להתיישב בצורות גסות שונות לנפשו של האדם ( אי סדירות זו צריכה להיות מרגיזה הרבה יותר מאשר ...  To the book