|
|
התבונה הטהורה ככושר מעשי , היינו ככושר לקבוע את השימוש החופשי בה סבתנו על ידי אידיאות ( מושגי תבונה טהורים , ( לא זו בלבד שהיא מכילה בחוק המוסרי עיקר מכוון של פעולותינו , אלא היא גם נותנת לנו על ידי כך כאחת עיקר מכונן סובייקטיבי י , במושג של מושא , שהתבונה לבדה יכולה לחשוב אותו , והצריך להתממש בעולם על ידי פעולותינו לפי אותו החוק . האידיאה של תכלית גמר בשימוש בחירות לפי חוקים מוסריים היא אפוא בעלת ממשות מעשית סובייקטיבית . אנו קבועים אפריורי על ידי התבונה לטפח בכל הכוחות את הטוב העליון בעולם . טוב עליון זד , הוא בהתקשרות של הרווחה ? הגדולה ביותר של ישי עולם תבוניים עם התנאי העליון של הטוב שבהם , כלומר בהתקשרות האושר הכללי עם המוסריות הקפדנית ביותר . בתכלית גמר זו , אפשרותו של החלק האחד , היינו של האושר , מותנית אמפירית , כלומר היא מותנית בתכונתו של הטבע ( אם הוא תואם תכלית זו אם לאו , ( ולכן היא בעיינית מבחינה עיונית ; ואילו החלק האחר , דהיינו המוסריות , אשר לגביו אנו חופשיים משיתוף הפעולה מצד הטבע , הריהו מבחינת אפשרותו נכון ויציב אפריורי וודאי באורח דוגמאטי . לשם הממשות העיונית או...
To the book |
|
|