|
|
הראינו למעלה , שיש לנו סיבה מספקת להעריך את האדם לא בלבד כתכלית טבע , כמו את כל הישים האורגאניים , אלא , כאן עלי אדמות , גם כתכלית אחרונה של הטבע , אשר לגביו כל שאר הדברים שבטבע הם מערכת של תכליות , וזה לפי עקרונות של התבונה , אמנם לא לגבי כוח השיפוט הקובע , אך בכל זאת לגבי כוח השיפוט הרפלקטיבי . והנה אם הכרח הוא שיימצא באדם עצמו משהו , שצריך לקבל , בחינת תכלית , את סיועו על ידי התקשרותו עם הטבע ; הרי התכלית צריכה להיות או ממין כזה , שתוכל לבוא על סיפוקה על ידי הטבע בחסדו ; או שהיא הצליחות והמיומנות לתכליות שונות , שלשמן הוא יכול להשתמש בטבע ( החיצוני והפנימי . ( התכלית הראשונה של הטבע תהיה האושר של האדם , השנייה—ה תרבות של האדם . המושג של האושר אינו זה שהאדם מפשיט אותו כאילו מן האינסטינקטים שלו ולומד אותו מן הבהמיות שבו עצמו , אלא הוא א י ד י א ה בלבד של מצב , אידיאה שהאדם רוצה להתאים לה את מצבו בתנאים שהם ניסיוניים גרידא ( התאמה שהיא מן הנמנעות . ( הוא מתווה לו את האידיאה בעצמו , וזאת באופנים שונים על ידי שכלו הסבוך בכוח המדמה ובחושים ; והוא משנה את מושגו לעתים כה קרובות , עד שהטבע ...
To the book |
|
|