|
|
הסקירה הבאה , שהיתר . ראויה מאוד שבפילוסופיה הטראנסצנדנטאלית ירחיבו עליה את הדיבור , תוכנס כאן רק במקוטע לצורך הסברה ( ולא לצורך ההוכחה של מה שהרצינו כאן . ( התבונה היא ספיקה של העיקרים , ומטרתה בדרישתה הקיצונית ביותר היא הבלתי מותנה ; ואילו השכל עומד לרשותה לעולם רק בתנאי מסוים , שצריך להינתן . אבל ללא מושגים של השכל , אשר ממשותם האובייקטיבית צריכה להינתן , אין התבונה יכולה כלל לחרוץ משפטים אובייקטיביים ( םינתיטיים , ( והיא כשלעצמה , בתבונה עיונית , אינה מכילה מכל וכל שום עיקרים מכוננים , אלא עיקרים מכוונים בלבד . עד מהרה ניווכח , כי במקום שהשכל אינו יכול לעקוב אחרי התבונה , הרי התבונה נעשית מפליגה והיא מתגלה על ידי האידיאות שאמנם יש להן טעם ( בחינת עיקרים מכוונים , ( אך לא במושגים בעלי תוקף אובייקטיבי . אולם השכל , שאינו יכול לצעוד עמד , צעד בצעד , ואף על פי כן הוא הכרחי לשם התוקף לגבי המושאים , מגביל את התוקף של אותן האידיאות של התבונה רק לסובייקט , אף כי באופן כולל לכל הסובייקטים של המין האנושי . לשון אחר , השכל מגביל את התוקף בתנאי הזה : לפי הטבע של םפיקת ההכרה שלנו ( האנושית , ( ...
To the book |
|
|