§64 על האופי הסגולי של הדברים בחינת תכליות־טבע

כדי שנבין , שדבר הוא באפשר רק בחינת תכלית . כלומר כדי שנצטרך לחפש את הסיבתיות של מוצאו לא במיכאניזם של הטבע , אלא בסיבה , אשר יכולת הפעולה שלה נקבעת על ידי מושגים—לשם כך דרוש , שצורתו לא תהיה באפשר לפי חוקי טבע גרידא—היינו לפי חוקים , ששכלנו בלבד , כשאנו משתמשים בו לגבי מושאים של החושים , יכול להכירם—אלא שאפילו הכרתם הניסיונית , מבחינת סיבתו ותולדתו , תניח מראש מושגים של התבונה . לגבי כל צורה של מוצר הטבע התבונה חייבת להכיר גם את הכרחיותה , אפילו היא חפצה להכיר רק את התנאים הקשורים ביצירתו ; אבל לגבי אותה הצורה הנתונה אין היא יבולה להניח הכרחיות זו , ומקריות זו של צורתו של מוצר הטבע לגבי כל חוקי הטבע הניסיוניים ביחס אל התבונה , היא עצמה נימוק להניח את הסיבתיות שלו , כאילו היתר . משום כך באפשר רק על ידי תבונה , או אז תבונה זו היא הספיקה לפעול לפי תכליות ( רצון ) ; והמושא , שאותו מתארים כאפשרי רק מתוכה , מתואר כאפשרי רק באשר הוא תכלית . כשאדם מגלה בארץ , שנראית לו לא נושבת , צורה גיאומטרית משורטטת בחול—נאמר משושה משוכלל—הרי הרפלכסיה שלו , כשהיא טורחת להשיג מושג של הצורה , עשויה להרגיש ,...  To the book