§58 על האידיאליזם של התכליות שבטבע ושבאמנות כאחת, בחינת העיקר הבלעדי

של כוח השיפוט האסתיטי ראשית כל , אפשר לקבוע את העיקר של הטעם בשני אופנים : אפשר לומר , שהטעם פוסק תמיד לפי נימוקים קובעים שבניסיון , היינו לפי נימוקים הניתנים רק אפוסנזריורי דרך החושים ; ואפשר להסכים , שהטעם פוסק מתוך נימוק אפריורי . העמדה הראשונה היא זו של ה א מ פ י ר י ז ם של ביקורת הטעם , השנייה היא זו של ה ר א צ י ו נ א ל י ז ם שלה . לפי העמדה הראשונה , המושא של הפקת הרצון שלנו אינו שונה מן הנעים ; לפי העמדה השנייה , כשהמשפט מתבסס על מושגים קבועים , אינו נבדל מן הטו ב . בדרך כך עלול להיכחד כל היופי מן העולם , ולא יישאר במקומו אלא שם מיוחד , אולי כדי לציין מזיגה מסוימת של שני המינים הנ"ל של הפקת הרצון . אבל הראינו , שיש גם נימוקים של הפקת הרצון שהם אפריורי , ושהם עשויים אפוא להתקיים ביחד עם העיקר של הראציונאליזם , אף על פי שאי אפשר לנסחם במושגים קבועים . הראציונאליזם של עיקר הטעם הוא או של הריאליזם של התכליתיות או של האידיאליזם שלה . והנה , מכיוון שמשפט הטעם אינו משפט הכרה , ומכיוון שהיופי אינו תכונה של המושא , כשמתבוננים בו בעצמו , לפיכך הראציונאליזם של עיקר הטעם אינו יכול לעולם לה...  To the book