|
|
כוח שיפוט , כדי שיהיה דיאלקטי , צריך קודם כל להסתמך על התבונה ; כלומר משפטיו צריכים לתבוע לעצמם כלליות , וזאת אפריורי : שהרי בהנחה שכנגד של משפטים כאלה מתקיימת הדיאלקטיקה . אי ההתאמה של משפטי חושים אסתיטיים ( על הנעים והלא נעים ) אינה אפוא דיאלקטית . גם הסתירה של משפטי טעם , עד כמה שכל אחד מסתמך על טעמו הוא בלבד , אינה מהווה דיאלקטיקה של הטעם / מכיוון שאף אחד אינו מבקש לעשות את משפטו כלל כולל . לא נשאר אפוא מושג אחר של דיאלקטיקה שעשויה להיות נוגעת לטעם , אלא זה של דיאלקטיקה של ב י ק 1 ר ת הטעם ( לא של הטעם עצמו ) מבחינת עקרונותיה , שהרי בשאלת הנימוק של אפשרות משפטי הטעם בכלל עולים באופן טבעי וללא מנוס מושגים הסותרים זה את זה . הביקורת הטראנםצנדנטאלית של הטעם תכלול אפוא חלק הראוי להיקרא בשם דיאלקטיקה של כוח השיפוט האסתיטי , רק אם תימצא אנטינומיה של העיקרים של ספיקה זו , שיש בה כדי להטיל ספק בחוקיות שלה , ולכן גם באפשרותה הפנימית .
To the book |
|
|